יום שני, 23 בנובמבר 2009

אכילה בהיסח הדעת

כתב: אורי

מרוב סיורים, טיולים, הרצאות, שיעורים, סדנאות, ישיבות, ייעוצים וטיפולים יצא שטלי קצת השתלטה פה על ענייני המחשב והבית
(תודה!). זה לא שאין לי סיפורים לספר, זה יותר שאני משקיע את זמן הכתיבה שלי בסגירת הדוקטורט ולא מגיע לכתיבת האנקדוטות היומיומיות (אייתתי את זה נכון? מילה מבלבלת).
עם זאת, מידי פעם קורים דברים כל-כך מעניינים שחובה לשתף בהם. לאחרונה אני קורא ספר מרתק, הכולל בתוכו חיי מחקר שלמים של אחד החוקרים הידועים בתחום הפסיכולוגיה של האכילה - דר' בריאן וואנסינק. הספר נקרא "אכילה בהיסח הדעת", ואני חושב שכל אדם שעוסק באוכל או תזונה צריך ללמוד ולעסוק גם בנושא זה.
הספר כולל מבחר סיפורים ממחקריו של וואנסינק, שנערכו לאורך השנים. מהסיפורים אנחנו יכולים ללמוד רבות על הדרך בה אנחנו מקבלים החלטות לגבי האוכל.

איך אנחנו מחליטים מה לאכול?
וואנסינק מציג את הגורמים המשפיעים על תזונתנו לפי מחקרים - גודל הצלחת, האריזה של האוכל, מה שאמרו לנו עליו, המיקום שלו במרחב ועוד... הכל מגובה במחקרים המוצגים לצד המסקנות המעניינות.
המחקרים המרתקים מוכיחים כמה רובנו חסרי אונים מול התרבות והכלכלה, שמשפיעות בצורה מהותית על התשובה לשאלה - מה אנחנו מכניסים לפינו?
הספר מכיל פרקים בנושאים מגוונים ומעניינים ואחד מהם עוסק בהרגלי האכילה שלנו בהיסח הדעת. הפרק הזה עוסק בהשפעת החברה על האכילה שלנו. בפרק מוצג מחקר שמוכיח בצורה מובהקת שככל שאנו אוכלים עם יותר אנשים, סביב השולחן, כך אנו אוכלים יותר. המחקר מראה שאם אנחנו אוכלים עם אדם אחד נאכל בדר"כ 35% יותר ממה שאנו אוכלים כשאנו לבדנו. לעומת זאת, אנחנו סועדים בחברת 7 אנשים נאכל 96% יותר ממה שהיינו אוכלים לבד. לתשומת ליבם של אותם הורים שרוצים שהילדים יאכלו יותר. מידע מעניין נוסף מאותו המחקר נוגע לזוגות שיצאו לדייט - המחקר גילה שבמקרה מיוחד זה הנשים אוכלות פחות ממה שהיו אוכלות כשהיו לבד והגברים להיפך, אוכלים יותר. כאן, טוענים החוקרים, מתבטאת השפעת ההגדרות המגדריות שלנו על האכילה.
עשו ניסוי קטן - לפני כל דבר שאתם מכניסים לפה - עצרו. ספרו עד עשר וענו על מספר שאלות:
מאיפה הגיע האוכל?
מי הכין אותו?
מי גידל אותו?
מה הוא מכיל?
אנחנו באמת רעבים?

זה לא פשוט. גם אני לא תמיד מצליח, כי הגורמים שקובעים מה נאכל וכמה הם כל-כך חזקים ומגוונים שקשה לנו לשלוט בהם. אבל הידיעה וההבנה של הגורמים הללו היא צעד ראשון לקראת שליטה נבונה יותר בהם.
בהצלחה.

מתוך האתר של דר' וואנסניק:
והנה ראיון עם דר' וואנסינק:

2 תגובות:

  1. כבר מזמן שמתי לב שארוחות מרובות מנות ומרובות משתתפים נגמרות בכאב בטן.
    שלב השובע מגיע די מהר אבל עדיין לא מיציתי את סלט החצילים, ואז אני כבר מלאה מאוד ופתאום מתברר שיש גם מנה של צלי טעים מאוד.
    זה השלב הקרוי "דחיסה". זה שבסופו יש בחילה וכאב בטן.

    מבחינתי להבין לפני הדחיסה שזה מה שהולך להגיע (לא טרויאלי) זה חצי הדרך לאי-דחיסה וכשאני אהיה גדולה, מודעת ובעלת שליטה - אדע לעצור כשאני שבעה.

    השבמחק
  2. אני לא מופתע :) אנשים אוכלים יותר ממה שהם צריכים ? צורכים יותר ממה שהם צריכים ? תרבות הדחיסה...

    צודקת נעמה לגבי ארוחות מרובות מנות. אנחנו בבית בעד מנה אחת (או מרק עשיר) וירקות. גם בערב שבת. וזה אומר - זמן רב ואיכותי יותר לאחר האוכל, לפני האוכל ופחות אשפה בסופו של יום.

    השבמחק